דברים לראש השנה תשע"ו

 

דברים לראש השנה תשע"ו מאת הרב אור זוהר

סופה של שנת תשע"ה תיזכר על ידי אחת מתופעות הטבע היותר משונות ומעיקות שידענו כאן מעולם. "הנצח הוא רק אפר ואבק" אמר יהודה פוליקר בהקשר אחר, ואכן אותו שבוע ימים שבמהלכו לא מש האבק נדמה היה בעינינו כנצח. על פי דברי החזאים, מעולם לא הייתה כאן סופת אבק שנמשכה זמן כה רב. גם המדענים אינם יודעים מה פשר התופעה החריגה שמקורה במדבריות עיראק וסוריה, למעט תיאוריה אחת אשר על פיה השדות שננטשו בשל הקרבות הרבים בין ארגוני הטרור האסלאמיים השונים התייבשו והאדמה החרבה עלתה השמיימה בענן נוראי ששטף את האזור כולו. עיראקים, סורים, לבנונים, ירדנים, ישראלים, פלשתינים, כורדים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים כאחד, נשטפו בענני האובך הנורא, ספגו אותו אל תוך בתיהם ואל ריאותיהם, אחים שותפים לצרה המאובקת, אשר אינה מבחינה בין סוני לשיעי לעלאווי, בין מתנחל למחבל, או בין ג'בהאת אל נוסרה וג'יש אל אסלאם.

מעולם לא נצפתה כאן סופת אבק שכזו בחודש ספטמבר אלא רק בחודשי האביב שבהם כידוע מנקים לכבוד הפסח עד שבא האבק לפני ליל הסדר וחודר מבעד לתריסים אל הפאנלים. כך שבסופה של שנת תשע"ה שהייתה שנת שמיטה, שואלים אנו לא רק מה עניין שמיטה להר סיני אלא גם מה עניין סופות אבק לחודשי הסתיו, שבהם מישירים אנו את מבטנו אל השמיים ומרבים בתפילה ובתחנונים של סליחות. בצר לי, שאלתי את אכלאס, עוזרת הניקיון מהכפר השכן מה אומרים אצלם לגבי ענן האבק. אצלנו אומרים ש"זה מאלוהים" היא ענתה לי, בעודה מנגבת שכבות עבות של אבק מן הרהיטים. "הוא רוצה להגיד לנו שאנחנו לא רואים אותו, ולכן הוא עושה שגם לא יראו אותנו מלמעלה".

הרב אור זוהר

הרב אור זוהר

דבריה, יחד עם התופעה המוזרה ששייכת לניקיונות של חג הפסח הזכירו לי את הנאמר במכת חושך, התשיעית שבמכות מצרים: "וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים . לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים". ההשוואה למכות מצרים מתאימה כאן שכן רובן ככולן היו למעשה תופעות טבע נורמאליות כשלעצמן שרק האופי המוגזם והחריג שבו התרחשו, הגדירה אותן כמכות נוראיות. אבל מכות מצרים כידוע לא היו יד המקרה אלא סימנים של ההשגחה האלוהית ומטרתם לגרום לפרעה ולמצרים לרכך את ליבם הקשה והאדיש לסבל של בני ישראל העבדים, שעליהם נאמר " וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל  הָ אֱ לֹ הִ י ם". ובעודי קורא את התיאור של מכת החושך ההיא, דומני כי אני מבין לפתע את פשר המילים המתארות אותה באופן אחר: "ויהיה חושך אפלה ולא ראו איש את אחיו" כלומר שהאפלה במכת חושך הייתה אפלה מוסרית, אשר בעטיה לא ראו איש את סבלו של אחיו ולכן, "לא קמו איש מתחתיו", שלא יצאו מאזור הנוחות שלהם על מנת לסייע לאדם אחר השרוי במצוקה.

ואולי על כך מרמז הכתוב בדברים כ"ח בפסוקים שאך לפני מספר ימים קראנו בבתי הכנסת: "וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ. הָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל… יִתֵּן יְהוָה אֶת-מְטַר אַרְצְךָ, אָבָק וְעָפָר:  מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ". לאור ההתנסות שלנו מהשבוע שעבר, הביטויים המקראיים של השמיים הנצבעים בצבע נחושת, וגשמים של אבק ועפר נראים מסתוריים פחות ומובנים הרבה יותר, והם מתוארים בספר דברים כתוצאה של חטאים של דור ששכח לשמור על מצוות המוסר האלוהיות ובהן הבסיסיות ביותר "לא תרצח" ו-"לא תעמוד על דם רעך".

ואינני יכול שלא לחשוב על אותם גרגרי אבק שמקורם באדמה המקוללת של מדבריות סוריה ועיראק כמסר שמגיע אל כולנו, תושבי המזרח התיכון העסוקים במריבות וקרבות בין עמים ובין שכנים וגם בינינו לבין עצמנו. זוהי אותה אדמה שספגה לתוכה דם של מאות אלפי הרוגים, גברים נשים זקנים וטף, אותה אדמה שמיליונים מבניה ובנותיה, שכנינו, הפכו לפליטים נדכאים, אותה האדמה המהווה תפאורה אילמת למראות האימה של הגברים בסרבלים שחורים וכתומים, המחללים את קדושתה.

ושוב חוזרים אלי הפסוקים:

"ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים", "ותהי חושך אפלה, לא ראו איש את אחיו. ואני נזכר בשיחה בין אלוהים ובין קין שבה אומר קין לאלוהים "השומר אחי אנוכי"? ועונה לו האלוהים: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"! הייתכן, שואל אני את עצמי, ואותם גרגרי אדמה הנושאים עימם את נשמות הנרצחים במדבריות המזרח התיכון לא יכלו לשאת עוד את הבושה, והם התרוממו אל על וירדו על ראשי כולנו כמו שמיכה מזוהמת ומלוכלכת על מנת שליבנו יתרכך, שלא נהיה אדישים עוד? ואולי להפך – על מנת שליבם של אזרחי ארצות המערב האדישים והשבעים יתקשה ויוביל אותם  לכדי פעולה נחרצת יותר כנגד אותם קנאים ורוצחים? וכמה מכות עוד נצטרך לספוג, חלילה? מכת פליטים? מכת אובך ואבק? ומה הלאה?

וכבר נאמר: "במופלא ממך אל תדרוש, ואין לך עסק בנסתרות". נסתרות  דרכי ה' ואיננו יודעים מה פשר הדברים. רק לשער אנו יכולים, ולהאמין. נאמר במקורותינו "שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות". ומי יודע תעלומות דרכיו של הקדוש ברוך הוא?

מי ייתן  ובשנת תשע"ו הבאה עלינו לטובה נזכה לתשועה, מי ייתן ונזכה והאובך יתפזר ונזכה לאופק בהיר כחול ורחב של תקווה ושינוי של שנה רווית פחות שנאה ואלימות באזורינו. מי ייתן ונזכה לראות בהתרככות הלב ולא בהקשיית הלב אל מול סבלם של אחרים, מי ייתן ונזכה לראות איש את סבלו של אחיו ולא להתעלם ממנו. מי ייתן ותיזכר האנושות בערכים של ערבות הדדית של "השומר אחי אנוכי" מי ייתן ובמקום אובך ואפלה ואור שמש אשר בצהרי היום נדמה כאור הלבנה, יתקיים בנו הפסוק מספר ישעיהו: " וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" ושגם אנו בארצנו, שקמה על מנת להיות למקלט ולמפלט לפליטי חרב יתקיים כדבריו של אותו הנביא ממש: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם .  וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.   וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה"

קבלת שבת- רב רפורמי אור זוהר

קבלת שבת- רב רפורמי אור זוהר

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

הרב אור זוהר

הררית

ל' אלול ה- תשע"ה

 

 

קבלה רפורמית

מהי קבלה רפורמית?

יש החושבים כי המונחים "קבלה" ו"רפורמה" מנוגדים וסותרים האחד את השני, כי הקבלה היא מסורת העוברת מפה לפה ובה טמון ידע עתיק שאינו משתנה, וזאת לעומת הרפורמה שמשמעותה שינוי מתמיד, התפתחות וחידוש המסורת והתאמתה לזמן ולמקום.

חשיבה דואלית זו, אשר יסודה באי הבנה מהותית הן של הקבלה והן של הרפורמה, גורמת למרבה הצער לחוסר סובלנות בין מחנות שונים בעם. שכן מצד אחד, בקרב ציבור מסורתי גדול היונק והמושפע מתפישות קבליות, ישנה לעתים רתיעה מהיהדות הרפורמית ושלילה של כל מה שמתויג כ"רפורמי". על פי תפישה זו, הרפורמה באה לקצץ בנטיעות ולהרוס את מסורת בית אבא וסבא.

הרפורמה נתפשת כנטע זר וכתופעה שאינה שייכת ל"כאן" באופן אותנטי אלא רק לתפוצות רחוקות ומתרחקות.

מצד שני, בקרב ציבור גדול אחר, בין אם הוא מזדהה כישראלי חילוני או כרפורמי, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל, ישנה לעתים רתיעה תרבותית ותיאולוגית מהקבלה משום שלתפישתם היא מייצגת פנים בלתי רציונאליים ולכן בלתי רצויים של היהדות. על פי תפישה זו, הקבלה קשורה לתופעות של קנאות ובדלנות דתית וקשורה בהכרח לכשפים ולקמעות ולשאר מנהגים הנתפשים לעתים על ידי ציבור מסוים ככאלה המזיקים לתדמית היהדות כדת נאורה ומתקדמת לשיטתם.

אולם יותר ממה שיש כאן שוני מהותי בסיסי הנעוץ בבסיס האמונה של כל אחד מהמחנות הללו, יש כאן עניין של חוסר הכרות והבנה של כל מחנה את השפה הרוחנית והתרבותית של האחר. לאמתו של דבר, ישנם קווי דמיון רבים המשותפים ליהדות המסורתית המושפעת מן הקבלה וליהדות הרפורמית, החל מדברים המצויים ברומו של עולם וכלה בדרכי ביטוין הפרקטי של אמונות אלה בחיי היומיום.

בהכללה ומבלי להיכנס לניואנסים ניתן לומר כי הקבלה והרפורמה שתיהן שותפות לתפישת הבריאה כהתגלות מתמדת של האלוהות ; "בראשית" לא כמשהו שקרה בעבר אלא כמשהו שקורה כל הזמן.

הן בקבלה והן ברפורמה נתפש האדם כשותף לבורא במחויבות לתיקון עולם, מונח קבלי (בעל שורשים חז"ליים) שהיהדות הרפורמית הפכה למושג מרכזי ביותר בתיאולוגיה שלה.

גם בקבלה וגם ברפורמה עומדים נושאים של יחסים בין המינים ושל זהות מגדרית בלב ליבה של התפישה הרוחנית, כמעצבים של תפישות רוחניות ושל פרקטיקה דתית. למרות הבדלים הנעוצים בשוני של זמן, מקום ותרבות, בבסיס התפישה הקבלית ו הרפורמית קיימת הבנה כי הדרך לתיקון העולם והחברה נעוצה במידה רבה בהרמת קרנה ומעמדה של השכינה, היסוד הנשי בהוויה,והצבתה כשווה ליסוד הגברי השלט והדומיננטי.

הן הקבלה והן הרפורמה חולקות בזיקה ברורה לארץ ישראל ובכמיהה לציון, ולשתיהן יש חלק גדול מאד בחידוש הקשר של עם ישראל לארצו במאות השנים האחרונות. יחד עם זאת, הקבלה והרפורמה שתיהן מציבות את היהדות כשיטה רוחנית אוניברסאלית בעלת משמעות לכל יהודי ולכל אדם באשר הוא נמצא בכל זמן ומקום.

מי שמכיר את הספרות הקבלית, במיוחד את ספרות הזוהר, יודע שמה שמאפיין אותה זה פתיחות מחשבתית ויצירתיות פרשנית אינסופית שמפתיעה בתעוזתה גם מאות שנים לאחר שנוצרה ונכתבה.

קבלת שבת

קבלת שבת

מי שמכיר את המהפכה שיצרה קבלת צפת בתפילה היהודית, למשל כאשר המציאה את הטקס הידוע בשם "קבלת שבת" מבין שהקבלה והרפורמה שותפות להבנה שמסורת יודעת להתפתח כל הזמן על מנת להתאים את עצמה למציאות המשתנה.

בעומק העניין, הקבלה והרפורמה חולקות תפישה של יהדות דינאמית, כזו שאינה מתכנסת לתבניות קפואות של שמרנות מחשבתית ושל עצלות רוחנית, אלא משמרת מסורת של תורת חיים שיש בה חיבור לעבר לצד חיות וחיוניות, שמירה על מסורת לצד התפתחות וגמישות רעיונית ומעשית.

לכן, קבלה רפורמית מהווה חיבור טבעי ומתבקש בין מסורות משלימות שהחיבור הרעיוני והמעשי ביניהן יכול לאחד בתוכו הפכים ולקרב רחוקים כגון החילוני והדתי, הנשי והגברי, המזרחי והמערבי, המקומי והאוניברסאלי.