יהדות ואקולוגיה השפע האמיתי והשפע הכוזב

יהדות ואקולוגיה : תודעת השפע האמיתי והשפע הכוזב

כאשר הזמינו אותי להרצות בכנס יהדות ואקולוגיה בערבה http://www.goarava.co.il/cgi-webaxy/item?722 תגובתי הראשונית הייתה – מה פתאום? יש הרבה מומחים לנושאים של אקולוגיה, איכות הסביבה וקיימות. יש גם לא מעט אנשים שפעילים בתחומים הללו ואפילו משלבים את תחומי הדעת והלימוד היהודיים עם הפעילות המבורכת שלהם, אלא שאני לא אחד מהם.

אחר כך חשבתי לעצמי, שכרב רפורמי החוקר מזה שנים תורות רוחניות יהודיות ובמיוחד את ספרות הזוהר הקבלית, יש לי דווקא מה להגיד בנושא, ולכן הסכמתי להירשם כמרצה בכנס, שיתקיים בסוף ינואר 2016 בקיבוצים לוטן, יהל וקטורה. ההרצאה שאותה אעביר שם תעסוק בנושא תודעת השפע האמיתי והשפע הכוזב. מדובר אמנם בהרצאה שהנושא שלה הוא רעיוני רוחני, אולי אפילו עם נגיעה לתחום הרגשי, אולם לדעתי יש לנושא הזה קשר עז לנושאים של איכות הסביבה, אקולוגיה וקיימות.

בתורת הקבלה של הזוהר מלמדים שהקיום האנושי נע בספקטרום שבין גוף ונשמה. ליתר דיוק, התפישה הקבלית הזו מדברת על ארבעה תחומים מובחנים: גוף, נפש, רוח ונשמה. הגוף – הוא מה שאנו תופשים כקיומנו הפיזי החומרי, והקבלה משייכת לשם גם את מה שהוא גופנו וגם את העולם החומרי שגופנו מתקיים בתוכו ומקיים עימו יחסי גומלין כגון אכילה ושתייה, הפרשות הגוף, נשימת אוויר וכן הלאה. הנפש היא התחום הלא פיזי הקשור לקיומו של הגוף: מאמצי ההישרדות, רגשות ותחושות בסיסיים, התנהגות אינסטינקטיבית ומחשבות המוקדשות לקיום האני. הרוח היא הנשגב שבאדם, כאשר הוא מצליח להתעלות על קיום הגוף והנפש ולהתחבר בתודעתו לנשגב, למשמעותי ולנעלה, ואילו הנשמה היא הניצוץ האלוהי המתגלה בנפשו של האדם.

ארבעת המרכיבים הללו מצויים בכל אחד ואחת מאתנו, וגם במערכת הספירות של האלוהות המקיימת את העולם כולו. ממש כמו בדוגמה של הגוף, שבה ראינו כיצד הקבלה רואה את הקיום הגופי כרובד המתקיים כמערכת גומלין בין גופו של האדם והעולם הפיזי שבו הוא חי, כך גם ברמת הנפש, הרוח והנשמה, ישנה מערכת גומלין בין עולם המיקרו של קיום האדם הספציפי ובין עולמות הנפש, הרוח והנשמה שבמציאות המאקרו שמחוצה לו או לה.

התפישה הזו רואה את האדם כישות שמהותה הוא קירוב ואיחוד בין הרמות הללו. קודם לכן, עליו ללמוד להכיר את מציאותן של רמות הקיום והתודעה הללו בתוכו, ובעולם, ובשלב שני, ככל שהוא מצליח לממש את הפוטנציאל המורכב הזה של אישיותו, עליו לשקוד על הזרמת השפע בין העולמות הללו מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. זהו, אגב, סוד הקורבן, שמטרתו לקרב בין הפיזי והרוחני, בין עולמות תחתונים ועולמות עליונים.

כאשר האדם מקרב בתודעתו את העולמות הללו הרי שהוא מצוי במצב של שפע אמיתי, הוא ניזון משורש נשמתו האלוהי, הוא חי חיי רוח משמעותיים, ונפשו ניזונה, ומקיימת את הגוף. כאשר העולמות הללו מתרחקים ביניהם בתודעתו של אדם, הוא חש בצורך להיות ניזון ממקורות שפע חלופיים, וכך הוא מנסה להזין את עצמו עוד ועוד, וכך נוצרת לה תרבות צריכה של שפע כוזב שהיא זו אשר בסופו של דבר מכלה את כדור הארץ ואת משאביו.

לפי תפישה זו הפתרון לבעיות כגון זיהום, כליון משאבי סביבה, התחממות כדור הארץ והרס הטבע לא יבואו על פתרונם באמצעים כלכליים, טכנולוגיים, משפטיים וחברתיים בלבד, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, באמצעים רוחניים, שיאפשרו לאדם להתחבר מחדש למקורות השפע האמיתי האותנטי המצוי בעמקי רוחו ונשמתו, וכך להשתחרר מהצורך האינסופי להיות ניזון ממוצרי צריכה אשר לעולם לא ירווה את עצמו.

על כל זאת ועוד אשמח לשתף את משתתפי הכנס בערבה, שבו גם אנחה קבלת שבת מוזיקאלית בקיבוץ יהל יחד עם רעייתי הזמרת פליזה זוהר ועם הנגנים המופלאים הדר יעקוב וג'יוואני .

הדלקת נרות בין דתית

רב רפורמי, שייח' מוסלמי, כומר נוצרי ואיש דת דרוזי נפגשים. זה נשמע אולי כמו התחלה של

בדיחה, אבל זה רציני לגמרי. בנר רביעי של חנוכה, התכנסנו יחד בקהילה הרפורמית מעלות טבעון

שבקריית טבעון להדלקת נרות בין דתית. לאחר שברכנו ביחד את הברכות המסורתיות, כל אחד

מאנשי הדת התכבד להדליק את אחד הנרות, ונשא תפילה לשלום, נגד אלימות ובעד הפצת האור

וקידום יחסי השכנות והאחווה בין תושבי הגליל.

מפגש בין דתי חנוכה תשעו

מפגש בין דתי חנוכה תשעו

אנשי הדת אשר כבדו אותנו בנוכחותם היו השייח' מוחמד כיוואן אבו עלי ממג'דל כרום, יו"ר התאגדות

האימאמים בישראל, האב עאזר עג'אג' מהקולג' האוונגליסטי בנצרת, איש הדת הדרוזי ג'בר מנסור

מעוספיה, והמארח היה הרב אור זוהר, הרב הרפורמי בקריית טבעון ורב רפורמי במועצה אזורית

משגב. לאחר הדלקת הנרות שרנו שירים בעברית, ערבית ואנגלית עם הזמרת דיאן קפלן מיודפת.

מכיוון שמצווה לפרסם את הנס, קיימנו לאחר מכן פאנל שבו כל אחד מנציגי ארבעת הדתות הגליליות

הציג את התפישה של הנס במסורת שלו. השייח' אבו עלי סיפר סיפורי ניסים שאירעו לנוח, לאברהם,

למשה, לישוע ולמוחמד על פי הקוראן ומעניין היה להיווכח עד כמה קרובים סיפורי הקוראן לכמה

ממדרשי חז"ל. האב עאזר עג'אג' דיבר על הניסים והאותות בבשורה על פי יוחנן, על ההזמנה של

הברית החדשה להכיר בנס קיומו של האור האלוהי בעולם, ועל החובה האנושית לפעול למען הטוב

והצדק האנושי בהשראת הנס של הולדת ישוע. ג'בר מנסור סיפר על ניסים שהתקיימו בכוחו של

הנביא יתרו ועל התפישה הדרוזית הרואה בכל רגע בחיים נס. הרב אור זוהר דיבר על תודעת הנס

בחסידות, ושיתף בסיפורי ניסים מהתלמוד הבבלי שמדגישים את הצורך שלנו להודות על הניסים

שמתקיימים בכל יום ויום בין אם אנו מודעים להם או לא.

 

מפגש בין דתי חנוכה תשעו

מפגש בין דתי חנוכה תשעו

 

מרגש היה להיווכח כמה מעניין לנו ללמוד תורה, במובן הרחב של לימוד מעמיק, ביחד. המפגש עם

החוכמה של המסורות הדתיות שסביבנו היה מעניין ומפרה. יש כל כך הרבה מה ללמוד, יש הרבה מן

המשותף, וכאשר יש הקשבה וכבוד הדדי אפשר להרוויח גם מהדמיון וגם מהשוני שבין המסורות

והדתות השונות. כולם ביחד הדגישו את הרצון המשותף של כולנו, לחיות ביחד, לכונן כאן חברה

דמוקרטית ושוויונית השואבת את השראתה מחוקי המוסר והצדק של הדתות האותנטיות של ארצנו,

והמתנגדת למופעים של גזענות ואלימות הפועלים כביכול בשם הדת, אך המסלפים אותה בפירושים

קיצוניים ופוגעניים.

כרב רפורמי, הרגשתי תחושות של גאווה ושמחה על שהצלחנו לקיים מפגש זה בכוחות משותפים

ולהביא אור של אחדות בחג האורים. אני מתפלל שאירועים מסוג זה יהפכו לדבר שבשגרה, ושהם

יהוו מקור השראה לעוד ועוד אנשים ליזום ולקיים מפגשים של הקשבה, הבנה ולימוד משותף בין בני

ובנות הדתות והמסורות השונות בגליל, בארץ ישראל ובעולם כולו.

דברים ליום הכיפורים

דברים ליום הכיפורים ה תשע"ו מאת הרב אור זוהר

"קום לך אל נינוה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני". כך נקרא בפתיחת ספר יונה במהלך תפילות יום הכיפורים. יונה הנביא, כידוע, מהווה סמל למי שמנסה לברוח מהגשמת ייעודו ולומד על בשרו כי הדבר אינו אפשרי.

אולם ספר יונה, יש לדייק, אינו מדבר על אדם הנקרא להגשים את ייעודו במובן הפוסט מודרני של הגשמת מאווייו של האינדיבידואל באשר הם, אלא להגשמת ייעודו כנושא דבר החמלה של האל הרחום לאנשי נינווה החוטאים.

בדיוק לזאת מתנגד יונה. נינוה, היא האויבת הגדולה של ממלכות ישראל ויהודה של אותם הימים. ממנה יצא סנחריב להחריב את ממלכת ישראל ולהגלות את עשרת השבטים. צבאותיה השמידו גם את כל עריה של ממלכת יהודה למעט ירושלים, שנחרבה מעט מאוחר יותר על ידי הבבלים. כאשר מבינים את מעמדה של ממלכת אשור כאויב האולטימטיבי של עם ישראל באותם הימים, נקל להבין מדוע התנגד יונה לתפקיד שהוטל עליו.

והלוא נינווה של אז היא ברלין של שנות השלושים והארבעים, היא קהיר של שנות השישים והשבעים, היא טהרן של היום.  ברור כי לא מתוך עצלות או חוסר חשק התנגד יונה לנבואה היונית והפציפיסטית שהיה עליו למלא. סירוב הפקודה של יונה למלא אחר מצוות האל ללכת ולספק שירותי נבואה לתושבי נינווה נבע מתוך עמדה אידיאולוגית מוצקה, בעלת נימוקים מבוססים, רציונאליים ואמוניים כאחד. בעמדה זו מיישר יונה הנביא עם כמה וכמה מנביאי ישראל אשר סימנו את נינוה כסמל הרשע והרוע והתנבאו על נפילתה:

הנביא נחום מקדיש את נבואתו לחורבן נינוה: "מַשָּׂא, נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם  הָאֶלְקֹשִׁי אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה; נֹקֵם ה' לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו" ובהמשך הוא מתנבא על חורבנה של נינוה: "בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב, יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת. שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת, נִפְתָּחוּ; וְהַהֵיכָל, נָמוֹג.. וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת-מַיִם… וְהֵמָּה נָסִים… ..  בּוּקָה וּמְבוּקָה, וּמְבֻלָּקָה; וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם, וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם…".

גם הנביא צפניה מתנבא על חורבנה של נינווה בנבואת זעם: "נוֹרָא ה' עֲלֵיהֶם כִּי רָזָה אֵת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ… וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה צִיָּה כַּמִּדְבָּר, וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל חַיְתוֹ גוֹי… זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ"

ואילו ישעיהו, הרואה בנינוה כלי שרת של האלוהים המעניש באמצעותה את בני יהודה וישראל, מתנבא גם הוא על השמדתה, לאחר שתפקידה בלוח השחמט האלוהי יסתיים: "הוֹי אַשּׁוּר, שֵׁבֶט אַפִּי; וּמַטֶּה-הוּא בְיָדָם, זַעְמִי, בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ  וְהָיָה, כִּי-יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂהוּ  בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם, אֶפְקֹד, עַל-פְּרִי-גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר וְעַל-תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו . כִּי אָמַר, בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי, וּבְחָכְמָתִי, כִּי נְבֻנוֹתִי… …וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי, לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל-הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי; וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף, וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף. הֲיִתְפָּאֵר, הַגַּרְזֶן, עַל, הַחֹצֵב בּוֹ:  אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר, עַל-מְנִיפוֹ"?

 

הרב אור זוהר בקידוש

הרב אור זוהר בקידוש

העמדה התיאולוגית של יונה בתחילת הספר היא הגיונית, והיא ממוקמת בלב הקונצנזוס של פוליטיקת הנבואה התנכית, מדוע להציל את אויבינו המושבעים ואת שוחרי רעתנו המובהקים מכליה? מדוע צריך יונה לשבור את הקו הנבואי של נחום, צפניה וישעיהו? האם האומה שהחריבה את ממלכות ישראל ויהודה ראויה לסליחה? האם עמה ראוי לרחמים? האם יש תקומה לעריה?

והדברים מהדהדים גם היום. אם בספר יונה קורא הנביא "עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת" הרי שבתקופתנו שלנו נינווה כבר התהפכה. חורבותיה המרשימות של העיר נינווה, ערש הציביליזציה של מסופוטמיה, הפכו למקום שבו מתרחש הרס הציביליזציה של ימינו. כיום שולט במחוז נינוה אשר בעיראק, קרי בעיר מוסול ובסביבותיה, ארגון המדינה האסלאמית, וכמאמר הנביא שציטטנו קודם, איש אינו פוצה פה ומצפצף. קונפליקט הדמים הפושט מזה שנים באזורנו הולך ותופש ממדים של בעיה עולמית: מיליוני פליטים מציפים את אירופה, רוסיה וארה"ב מתגוששות על אדמת סוריה, ובמקביל המהומות בהר הבית וסביבותיו מזכירים גם לנו שהאלימות הבינלאומית הנפיצה הזו יכולה בקלות לגלוש שוב גם לכיווננו.

והשיח הישראלי של היום, המנסה להתמודד עם כל זאת, לפי מורשתם של אילו נביאים הוא מתנהל? דומני שנקל לזהות בנפשנו את טביעת קולם העתיקה של נחום ושל צפניה, זו הרואה בנפול אויבינו סוג של התגשמות נבואה מבורכת עבור האינטרסים של עם ישראל, גם אם מחרידה היא בתוצאותיה האנושיות. בל נכחיש את העובדה שבתודעה הישראלית המשותפת לכולנו, ישנה גם תחושה של הקלה מסוימת בכך שכוחותיהם של אויבינו שהיו מופנים כלפינו מופנים כעת זה כלפי זה.

מוכרת לנו גם הפרספקטיבה של הנביא ישעיהו, הרואה במה שמתרחש סביבנו, בתנועת העמים והצבאות סוג של כלי שרת בידיו של הקדוש ברוך הוא המשפיע באמצעותם על בימת ההיסטוריה כרצונו. אין להקל ראש בתחושות ובמחשבות הללו, ואין לבטלם ולפוטרם כלאחר יד, ממש כפי שאין לזלזל חלילה בנביאים נחום, צפניה או ישעיהו עליהם השלום.

טקסים מוזיקליים

טקסים מוזיקליים

אבל אנא מאתנו, לא רק ברלין וקהיר ודמשק וטהרן. לא רק אסד ורוחאני ופוטין ואובאמה וחיזבאללה, אלא גם בן או בת הזוג שרבתי איתם הבוקר, קרוב המשפחה שלא דברתי אתו כבר שנים, השותף לעסקים שרימה אותי, הבוס בעבודה שמתעלל בי, השכן שמרעיש לי שנים מהמרפסת. בל נברח מעצמנו תרשישה למחוזות הפוליטיקה והמדינאות, בל נתעלם מהחוויה האנושית הבסיסית הקטנה של האדם הקטן והפשוט, אשר עליה אנו אחראים בסופו של דבר, זו אשר מחוללת בסופו של דבר את המשברים הגדולים ואת המלחמות.

ביום הכיפורים, מנסה המסורת לסמן לנו להתעלות מעל למקום הזה, שהוא אנושי כל כך כשלעצמו. משום כך בחרו אבותינו להציב בפנינו דווקא את ספר יונה, ולאתגר אותנו להתעלות אל המקום הרוחני שאיליו הספר הקצרצר הזה חותר. במשך יממה שלמה, אנחנו מוזמנים להידמות ליונה הנביא אשר למד, בדרך הקשה אמנם, כי החמלה האלוהית איננה שייכת רק לאדם מסוים, או לעם מסוים, או למין מסוים, אלא היא חובקת כל חי. יהודים ושאינם יהודים, אוהבים ואויבים, ואפילו בעלי חיים וצמחים. לכולם נתן האל חיים, כולם חיים ברצונו, ובחייהם של כולם הוא חפץ באותה המידה. דווקא מתוך שאנו מבינים מה היא נינווה ומה היא מסמלת, מבינים  אנו את עוצמת הדרישה האמונית, שהיא כמעט בלתי נסבלת עבורנו כפי שהייתה בלתי נסבלת עבור יונה, למחול ולסלוח גם למרים שבאויבנו ולראות בהם בני אדם כמונו, יצירי כפיו של אותו האל.

והנה מתברר כי משמעות שם העיר נינווה באשורית נגזר מהמילים "נון" ו-"נוה", כלומר: דג ובית. כלומר ששמה של העיר נינווה המצויה במקום אסטרטגי במפגש נהרות החידקל והחוסר, נגזר כמו השמות "בית לחם" ו"בית דגן" כ"בית הדג", העיר המשופעת בדגה. גם בחפירות ארכיאולוגיות נמצא כי סמל העיר נינווה היה ציור של בית ובתוכו דגים, ממש כפי שסמל העיר ירושלים הוא אריה וכפי שסמלה של ניו יורק הוא התפוח הגדול. מסתבר אם כן, שלא סתם דג בלע את יונה. את יונה בלע דג שהוא הסמל של עיר האויב השנואה, זו שהחריבה את ישראל ואת יהודה, זו שיונה התנגד להצלתה בכל נימי הכרתו נפשו ואמונתו.

שלושה ימים ושלושה לילות היה לכוד יונה אם כן בתוך הסמל המטאפיזי של נינוה, מתערבב במיצי העיכול של האויב השנוא. הופך, הלכה למעשה לחלק בלתי נפרד ממנו. ייתכן שבמשך שלושת הימים הללו הבחין יונה שאפילו אותיות השם שלו יוד ואו נון והא, הן אותן האותיות שמרכיבות את שם העיר השנואה נינווה. מעניין להיווכח כי בעודנו נמנעים במשך יום הכיפורים משימוש במערכת העיכול שלנו עצמנו, אנו פוגשים בסיפור שבו יונה מתעכל כמזון בבטן הדג, סמל אולטימטיבי למות האגו, תחושת העצמי הצודק, בדרך אל הסליחה.

בערב יום הכיפורים אנו מפליגים עם יונה, בתוך אוניית האני שלנו, למסע המזמין אותנו להתעלות אל מעבר לעצמנו למקום שבו האחר הופך לאחד. למקום שבו "אני", הצודק כל כך בעיני עצמי במשך כל ימות השנה, והאויב שלי, עומדים יחדיו כשווים מול בורא העולם ומתפללים יחדיו לחסד ולרחמים. כמו יונה, נצטרך לפגוש את המקומות שבהם אנו בורחים מהמחילה ומן החמלה, בשם העקרונות והאידיאלים הצודקים והנכונים ביותר בעיני עצמנו.

כמו יונה, נצטרך לעמוד מול האלוהים ולזעוק את זעקת נשמתנו לצדק, רק כדי לשמוע בחזרה תשובה אלוהית מקוממת כי גם האדם האחר, זה הפושע השנוא, זה שפגע בנו, זועק השמימה בדיוק כמונו. כמו יונה, נאלץ להתעורר לעובדה שאפילו על אוניית האני שלנו איננו נוסעים לבדנו, וכי בין אם נרצה או לא נרצה, גורלנו שלנו קשור בגורלם של אחרים, אשר הדרך להצלתנו קשורה במוכנות שלנו להקריב מעצמנו למען הצלתם. אולי לכן מעשה הסליחה ביום הכיפורים כמוה כקורבן העולה והחטאת בבית המקדש, כי עלינו להקריב את החלק הפגוע בנו שהוא הצודק ולשלוח אותו לעזאזל, כדי שתפילתנו תעלה ותשמע.

כמו יונה, גם אנו עלולים לגלות כי בדרך אל החמלה ואל המחילה נשמט הסיפון מתחת לרגלינו, שאנו מוטלים למצולות הים של חוסר הוודאות המאיים של אובדן הזהות שלנו. כי מה מונע מאתנו לסלוח, למחול, לחמול, להתקדם הלאה, אם לא הפחדים הקמאיים ביותר מאובדן הקיום שלנו עצמנו?

חתונה-רפורמית

חתונה-רפורמית

כמו יונה, גם אנו נאלץ לעבור רגע של "שיא" פרדוקסאלי במצולות מעמקי נפשנו, רגע אשר בו מוכרחים נהיה להמית את עצמנו, או לפחות את תחושת האני הצודק, המחזיק, המקפיד, זה שאינו משחרר, אינו סולח אינו מוחל וחומל, עד שניפלט מתוכו לבסוף כמו אותם פליטים רטובים ונוטפים מי מלח של דמעות על חופי אירופה, ונזכה לכרוע על חוף הסליחה.

גמר חתימה טובה,

סליחה ומחילה,

הרב אור זוהר,

הררית ערב יום הכיפורים תשעו.

דברים לראש השנה תשע"ו

 

דברים לראש השנה תשע"ו מאת הרב אור זוהר

סופה של שנת תשע"ה תיזכר על ידי אחת מתופעות הטבע היותר משונות ומעיקות שידענו כאן מעולם. "הנצח הוא רק אפר ואבק" אמר יהודה פוליקר בהקשר אחר, ואכן אותו שבוע ימים שבמהלכו לא מש האבק נדמה היה בעינינו כנצח. על פי דברי החזאים, מעולם לא הייתה כאן סופת אבק שנמשכה זמן כה רב. גם המדענים אינם יודעים מה פשר התופעה החריגה שמקורה במדבריות עיראק וסוריה, למעט תיאוריה אחת אשר על פיה השדות שננטשו בשל הקרבות הרבים בין ארגוני הטרור האסלאמיים השונים התייבשו והאדמה החרבה עלתה השמיימה בענן נוראי ששטף את האזור כולו. עיראקים, סורים, לבנונים, ירדנים, ישראלים, פלשתינים, כורדים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים כאחד, נשטפו בענני האובך הנורא, ספגו אותו אל תוך בתיהם ואל ריאותיהם, אחים שותפים לצרה המאובקת, אשר אינה מבחינה בין סוני לשיעי לעלאווי, בין מתנחל למחבל, או בין ג'בהאת אל נוסרה וג'יש אל אסלאם.

מעולם לא נצפתה כאן סופת אבק שכזו בחודש ספטמבר אלא רק בחודשי האביב שבהם כידוע מנקים לכבוד הפסח עד שבא האבק לפני ליל הסדר וחודר מבעד לתריסים אל הפאנלים. כך שבסופה של שנת תשע"ה שהייתה שנת שמיטה, שואלים אנו לא רק מה עניין שמיטה להר סיני אלא גם מה עניין סופות אבק לחודשי הסתיו, שבהם מישירים אנו את מבטנו אל השמיים ומרבים בתפילה ובתחנונים של סליחות. בצר לי, שאלתי את אכלאס, עוזרת הניקיון מהכפר השכן מה אומרים אצלם לגבי ענן האבק. אצלנו אומרים ש"זה מאלוהים" היא ענתה לי, בעודה מנגבת שכבות עבות של אבק מן הרהיטים. "הוא רוצה להגיד לנו שאנחנו לא רואים אותו, ולכן הוא עושה שגם לא יראו אותנו מלמעלה".

הרב אור זוהר

הרב אור זוהר

דבריה, יחד עם התופעה המוזרה ששייכת לניקיונות של חג הפסח הזכירו לי את הנאמר במכת חושך, התשיעית שבמכות מצרים: "וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים . לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים". ההשוואה למכות מצרים מתאימה כאן שכן רובן ככולן היו למעשה תופעות טבע נורמאליות כשלעצמן שרק האופי המוגזם והחריג שבו התרחשו, הגדירה אותן כמכות נוראיות. אבל מכות מצרים כידוע לא היו יד המקרה אלא סימנים של ההשגחה האלוהית ומטרתם לגרום לפרעה ולמצרים לרכך את ליבם הקשה והאדיש לסבל של בני ישראל העבדים, שעליהם נאמר " וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל  הָ אֱ לֹ הִ י ם". ובעודי קורא את התיאור של מכת החושך ההיא, דומני כי אני מבין לפתע את פשר המילים המתארות אותה באופן אחר: "ויהיה חושך אפלה ולא ראו איש את אחיו" כלומר שהאפלה במכת חושך הייתה אפלה מוסרית, אשר בעטיה לא ראו איש את סבלו של אחיו ולכן, "לא קמו איש מתחתיו", שלא יצאו מאזור הנוחות שלהם על מנת לסייע לאדם אחר השרוי במצוקה.

ואולי על כך מרמז הכתוב בדברים כ"ח בפסוקים שאך לפני מספר ימים קראנו בבתי הכנסת: "וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ. הָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל… יִתֵּן יְהוָה אֶת-מְטַר אַרְצְךָ, אָבָק וְעָפָר:  מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ". לאור ההתנסות שלנו מהשבוע שעבר, הביטויים המקראיים של השמיים הנצבעים בצבע נחושת, וגשמים של אבק ועפר נראים מסתוריים פחות ומובנים הרבה יותר, והם מתוארים בספר דברים כתוצאה של חטאים של דור ששכח לשמור על מצוות המוסר האלוהיות ובהן הבסיסיות ביותר "לא תרצח" ו-"לא תעמוד על דם רעך".

ואינני יכול שלא לחשוב על אותם גרגרי אבק שמקורם באדמה המקוללת של מדבריות סוריה ועיראק כמסר שמגיע אל כולנו, תושבי המזרח התיכון העסוקים במריבות וקרבות בין עמים ובין שכנים וגם בינינו לבין עצמנו. זוהי אותה אדמה שספגה לתוכה דם של מאות אלפי הרוגים, גברים נשים זקנים וטף, אותה אדמה שמיליונים מבניה ובנותיה, שכנינו, הפכו לפליטים נדכאים, אותה האדמה המהווה תפאורה אילמת למראות האימה של הגברים בסרבלים שחורים וכתומים, המחללים את קדושתה.

ושוב חוזרים אלי הפסוקים:

"ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים", "ותהי חושך אפלה, לא ראו איש את אחיו. ואני נזכר בשיחה בין אלוהים ובין קין שבה אומר קין לאלוהים "השומר אחי אנוכי"? ועונה לו האלוהים: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"! הייתכן, שואל אני את עצמי, ואותם גרגרי אדמה הנושאים עימם את נשמות הנרצחים במדבריות המזרח התיכון לא יכלו לשאת עוד את הבושה, והם התרוממו אל על וירדו על ראשי כולנו כמו שמיכה מזוהמת ומלוכלכת על מנת שליבנו יתרכך, שלא נהיה אדישים עוד? ואולי להפך – על מנת שליבם של אזרחי ארצות המערב האדישים והשבעים יתקשה ויוביל אותם  לכדי פעולה נחרצת יותר כנגד אותם קנאים ורוצחים? וכמה מכות עוד נצטרך לספוג, חלילה? מכת פליטים? מכת אובך ואבק? ומה הלאה?

וכבר נאמר: "במופלא ממך אל תדרוש, ואין לך עסק בנסתרות". נסתרות  דרכי ה' ואיננו יודעים מה פשר הדברים. רק לשער אנו יכולים, ולהאמין. נאמר במקורותינו "שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות". ומי יודע תעלומות דרכיו של הקדוש ברוך הוא?

מי ייתן  ובשנת תשע"ו הבאה עלינו לטובה נזכה לתשועה, מי ייתן ונזכה והאובך יתפזר ונזכה לאופק בהיר כחול ורחב של תקווה ושינוי של שנה רווית פחות שנאה ואלימות באזורינו. מי ייתן ונזכה לראות בהתרככות הלב ולא בהקשיית הלב אל מול סבלם של אחרים, מי ייתן ונזכה לראות איש את סבלו של אחיו ולא להתעלם ממנו. מי ייתן ותיזכר האנושות בערכים של ערבות הדדית של "השומר אחי אנוכי" מי ייתן ובמקום אובך ואפלה ואור שמש אשר בצהרי היום נדמה כאור הלבנה, יתקיים בנו הפסוק מספר ישעיהו: " וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" ושגם אנו בארצנו, שקמה על מנת להיות למקלט ולמפלט לפליטי חרב יתקיים כדבריו של אותו הנביא ממש: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם .  וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.   וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה"

קבלת שבת- רב רפורמי אור זוהר

קבלת שבת- רב רפורמי אור זוהר

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

הרב אור זוהר

הררית

ל' אלול ה- תשע"ה

 

 

קבלה רפורמית

מהי קבלה רפורמית?

יש החושבים כי המונחים "קבלה" ו"רפורמה" מנוגדים וסותרים האחד את השני, כי הקבלה היא מסורת העוברת מפה לפה ובה טמון ידע עתיק שאינו משתנה, וזאת לעומת הרפורמה שמשמעותה שינוי מתמיד, התפתחות וחידוש המסורת והתאמתה לזמן ולמקום.

חשיבה דואלית זו, אשר יסודה באי הבנה מהותית הן של הקבלה והן של הרפורמה, גורמת למרבה הצער לחוסר סובלנות בין מחנות שונים בעם. שכן מצד אחד, בקרב ציבור מסורתי גדול היונק והמושפע מתפישות קבליות, ישנה לעתים רתיעה מהיהדות הרפורמית ושלילה של כל מה שמתויג כ"רפורמי". על פי תפישה זו, הרפורמה באה לקצץ בנטיעות ולהרוס את מסורת בית אבא וסבא.

הרפורמה נתפשת כנטע זר וכתופעה שאינה שייכת ל"כאן" באופן אותנטי אלא רק לתפוצות רחוקות ומתרחקות.

מצד שני, בקרב ציבור גדול אחר, בין אם הוא מזדהה כישראלי חילוני או כרפורמי, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל, ישנה לעתים רתיעה תרבותית ותיאולוגית מהקבלה משום שלתפישתם היא מייצגת פנים בלתי רציונאליים ולכן בלתי רצויים של היהדות. על פי תפישה זו, הקבלה קשורה לתופעות של קנאות ובדלנות דתית וקשורה בהכרח לכשפים ולקמעות ולשאר מנהגים הנתפשים לעתים על ידי ציבור מסוים ככאלה המזיקים לתדמית היהדות כדת נאורה ומתקדמת לשיטתם.

אולם יותר ממה שיש כאן שוני מהותי בסיסי הנעוץ בבסיס האמונה של כל אחד מהמחנות הללו, יש כאן עניין של חוסר הכרות והבנה של כל מחנה את השפה הרוחנית והתרבותית של האחר. לאמתו של דבר, ישנם קווי דמיון רבים המשותפים ליהדות המסורתית המושפעת מן הקבלה וליהדות הרפורמית, החל מדברים המצויים ברומו של עולם וכלה בדרכי ביטוין הפרקטי של אמונות אלה בחיי היומיום.

בהכללה ומבלי להיכנס לניואנסים ניתן לומר כי הקבלה והרפורמה שתיהן שותפות לתפישת הבריאה כהתגלות מתמדת של האלוהות ; "בראשית" לא כמשהו שקרה בעבר אלא כמשהו שקורה כל הזמן.

הן בקבלה והן ברפורמה נתפש האדם כשותף לבורא במחויבות לתיקון עולם, מונח קבלי (בעל שורשים חז"ליים) שהיהדות הרפורמית הפכה למושג מרכזי ביותר בתיאולוגיה שלה.

גם בקבלה וגם ברפורמה עומדים נושאים של יחסים בין המינים ושל זהות מגדרית בלב ליבה של התפישה הרוחנית, כמעצבים של תפישות רוחניות ושל פרקטיקה דתית. למרות הבדלים הנעוצים בשוני של זמן, מקום ותרבות, בבסיס התפישה הקבלית ו הרפורמית קיימת הבנה כי הדרך לתיקון העולם והחברה נעוצה במידה רבה בהרמת קרנה ומעמדה של השכינה, היסוד הנשי בהוויה,והצבתה כשווה ליסוד הגברי השלט והדומיננטי.

הן הקבלה והן הרפורמה חולקות בזיקה ברורה לארץ ישראל ובכמיהה לציון, ולשתיהן יש חלק גדול מאד בחידוש הקשר של עם ישראל לארצו במאות השנים האחרונות. יחד עם זאת, הקבלה והרפורמה שתיהן מציבות את היהדות כשיטה רוחנית אוניברסאלית בעלת משמעות לכל יהודי ולכל אדם באשר הוא נמצא בכל זמן ומקום.

מי שמכיר את הספרות הקבלית, במיוחד את ספרות הזוהר, יודע שמה שמאפיין אותה זה פתיחות מחשבתית ויצירתיות פרשנית אינסופית שמפתיעה בתעוזתה גם מאות שנים לאחר שנוצרה ונכתבה.

קבלת שבת

קבלת שבת

מי שמכיר את המהפכה שיצרה קבלת צפת בתפילה היהודית, למשל כאשר המציאה את הטקס הידוע בשם "קבלת שבת" מבין שהקבלה והרפורמה שותפות להבנה שמסורת יודעת להתפתח כל הזמן על מנת להתאים את עצמה למציאות המשתנה.

בעומק העניין, הקבלה והרפורמה חולקות תפישה של יהדות דינאמית, כזו שאינה מתכנסת לתבניות קפואות של שמרנות מחשבתית ושל עצלות רוחנית, אלא משמרת מסורת של תורת חיים שיש בה חיבור לעבר לצד חיות וחיוניות, שמירה על מסורת לצד התפתחות וגמישות רעיונית ומעשית.

לכן, קבלה רפורמית מהווה חיבור טבעי ומתבקש בין מסורות משלימות שהחיבור הרעיוני והמעשי ביניהן יכול לאחד בתוכו הפכים ולקרב רחוקים כגון החילוני והדתי, הנשי והגברי, המזרחי והמערבי, המקומי והאוניברסאלי.

פרשת חוקת

על באר מרים, המים בכנרת, והגז הטבעי בים התיכון

סמיכות הפרשיות בין מות מרים הנביאה ומעשה הסלע שבו הכה משה במקום לדבר איליו על מנת שייצאו ממנו מים מזכיר את המסורת הפרשנית הארוכה על בארה של מרים, הלוא היא פי הבאר הפלאית שנבראה על פי מסכת אבות בין השמשות, אותו סלע נודד ומחורר ככברה אשר באמצעותו סיפקה מרים הנביאה על פי המדרש מים לבני ישראל במדבר בכל אשר הלכו. וכאשר מתה מרים הנביאה, לא ידעו משה ואהרון, גברים שכמותם, את סוד התפעול של פי הבאר, אשר פעלה מכוח הדיבור והשירה של מרים, ולא בכוח הזרוע.

על כל פנים, הנה יושבים אנו פיזית באותה פיסת אדמה המתקראת "ארץ הקודש", ורצה המקרה או שה' רקם כי דווקא בשבוע זה ייחתם הסכם בין אדוני ושועי הארץ הזו על חלוקת משאבי הטבע היקרים שנתגלו מול חופיה. דבר זה מעורר מן הזיכרון אותם מדרשים שעסקו בשאלה מה עלה בגורלה של אותה פי הבאר, באר מרים הפלאית, אותו מקור אנרגיה אינסופי שסיפק מים לבני ישראל במסעותיהם במדבר סיני. ובכן בכך יש מחלוקת בין התלמוד הירושלמי לתלמוד הבבלי. על פי הראשון, נטמנה באר של מרים בימה של טבריה, כלומר בכנרת, ועל פי האחרון, נטמנה בארה של מרים במי הים התיכון, אל מול חופי הכרמל.

היכן באר מרים? בכנרת או מול חופי חיפה?

היכן באר מרים? בכנרת או מול חופי חיפה?

ובכן, דומה כי שתי הנבואות הללו התגשמו בימינו פחות או יותר. אם בארה של מרים מסמל מקור חיות ושפע פלאי עבור עמנו, הרי שפרויקט המוביל הארצי הפך את המים שבים כנרת למקור חיים אשר אפשר קיום חיים, בניית ישובים וחקלאות ברחבי הארץ הצמאים למים החל משנות החמישים ועד לשנות האלפיים. ועתה, בדיוק בימים שבהם משק המים הישראלי הופך הודות לטכנולוגיית התפלת המים לפחות תלוי בבאר מרים שבכנרת, התממש הרובד השני של אותה המסורת, בגילוי משאבי הגז הטבעי במימי הים התיכון, פחות או יותר כפי שחזה התלמוד הבבלי – אל מול חופי הכרמל. מרבצי הגז אל מול חופינו מהווים אם כן גלגול נוסף של באר מרים הפלאית, סמל לאנרגיה ולשפע שנועד להיטיב עם כלל עם ישראל, ולא עם אחדים מהם.

 

 

והנה אנו רואים שחבורת גברים מעונבים חוברת על מנת לנכס לעצמה את חלק הארי של המשאבים הללו ולהשאיר לשאר העם רק פירורים מהעוגה. רוצה לומר – התוצאה תהיה אותה התוצאה – בין אם בדיבור ובין אם בהכאה בכוח הזרוע – המים, או הגז, יצאו מן הסלע. אבל האם נגיע בשל כך לארץ המובטחת? על כך שלא ידע מהי הדרך הנכונה להוציא מים מצור החלמיש נענש משה והוא לארץ המובטחת לא הגיע. מי שמכה בסלע בכוח הזרוע, יחלק את המשאב היקר היוצא ממנו בכוח הזרוע, באופן לא שוויוני, בבחינת כל דאלים גבר. מי שמוציאה את המים מן הסלע בכוח הדיבור, תחלק אותו על פי עקרונות הצדק והשוויון. והנה, כמו משה, אנו עלולים שוב: המשאב היקר יצא מן הסלע, אך לא יספק את מחסור העם, וכך נחיה אולי פיזית בארץ המובטחת, אבל לא נגשים את ההבטחה הזו באורח חיינו. אם מקור השפע שנברא בין השמשות, פי הבאר, בארה של מרים, אינו מספק את השפע לכלל אזרחי ישראל בצורה צודקת ושוויונית, עדיף אולי שנשאיר אותו באדמה, שיחכה לדור שיהיה ראוי לו יותר מבחינה מוסרית.

שבת שלום

הרב אור זוהר

מדיה ועיתונות

מתוך הבנת החשיבות של הזירה הציבורית, ובמיוחד זו האינטרנטית, לעיצוב זהותה ומהותה של ההתחדשות היהודית במציאות של המאה ה21, הרב אור זוהר פועל בעשור האחרון במספר זירות בתקשורת האינטרנטית על מנת לקדם ערכים של יהדות פתוחה, יצירתית ועדכנית בישראל של היום. הרב אור זוהר התחיל את פעילותו האינטרנטית בטור שבועי על פרשת השבוע באתר NRG ומשם המשיך לשדר מגוון תוכניות ברדיו מהות החיים בו הוא משדר עד היום. כמו כן משדר הרב אור זוהר באופן קבוע ברדיו 103.6 רדיו אורנים בטבעון והסביבה, ומידי פעם מתראיין, כותב ויוצר תוכן בערוצי מדיה נוספים.

הרב אור זוהר משדר ברדיו מהות החיים

עם ליאת פדות ברדיו מהות החיים

עם ליאת פדות ברדיו מהות החיים

רדיו מהות החיים

רדיו מהות החיים

נפגשים לשבת – הרב אור זוהר מארח לפני שבת ברדיו מהות החיים ובשיתוף התנועה הרפורמית כל יום שישי בשעה 15:00 ולהאזנה בספריית האון דימאנד.

"הטוב הרב והפילוסוף" עם הרב אור זוהר והד"ר שמעון אזולאי, כל יום שלישי בין 11:00-12:00, ולהאזנה בספריית האון דימאנד של רדיו מהות החיים.

מחשבה לחג – סדרה על החגים ומשמעותם עם הרב אור זוהר ברדיו מהות החיים.

הרב אור זוהר משדר ברדיו אורנים 103.6 FM

רדיו אורנים

רדיו אורנים

יהדות בעיניים פקוחות עם הרב אור זוהר והרב הד"ר איריס יניב – כל יום רביעי בשידור חי בין 16:00-17:00 באזור טבעון ולהאזנה דרך אתר I cast

 

 

 

פרסומים נוספים:

ראיון בנושא סליחות ברשת ב' עם ליאת רגב

נעבעך: אור זוהר עושה חשבון נפש – מאמר מתוך Nrg

סוף סופ אינסוף -מאמר מתוך Nrg

ליווי רוחני

תְּפִלָּה לְעָנִי כִייַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחו (תהלים קב)

ליווי רוחני הנו תחום מבוסס בארצות המערב, ותחום מתפתח בישראל. מהות הליווי הרוחני היא נוכחות המאפשרת חיבור למקורות הרוח, מפגש אנושי בו נוכחת הוויית העולם. הליווי הרוחני מאפשר לנעזרים בו למצוא משמעות במאורעות חייהם, למצוא בתוכם מקורות המחברים אותם לנשמת העולם המצויה בתוככי נשמתם, להתאמן במודעות למתרחש בחייהם, להקשיב לצמוח ולהשתנות.

ליווי רוחני לכל אדם

ליווי רוחני

ליווי רוחני

תחום הליווי הרוחני התפתח מתוך סיוע לאנשים חולים, לאנשים הנוטים למות ולאנשים הנתונים בצרה אולם בשנים האחרונות הולכת ומתבססת ההבנה כי כל איש ואישה באשר הם יכולים להיעזר בכלים מתוך עולם הליווי הרוחני בכל שלב בחייהם. הליווי הרוחני מוביל את הנעזרים בו למצוא את עולמם הרוחני כפי שהם חווים אותו ולכן הליווי הרוחני חוצה את גבולות הדת והאמונה וכל איש ואישה מכל דת ולאום עשויים להפיק ממנו תועלת.

 

 

 

 

הרב אור זוהר מלווה רוחני

הרב אור זוהר למד ליווי רוחני במסגרת לימודי הרבנות והמשיך להתמחות בתחום במסגרת לימודי תעודה בתוכנית מזורים. הרב אור זוהר שואב את ההשראה לליווי הרוחני מתורת הקבלה שהוא תלמידה זה כמעט שני עשורים ומספר הזוהר המהווה לו מפה ומצפן. הרב אור זוהר משמש כמלווה רוחני לנוער בסיכון במסגרת פרויקט ניסיוני של הג'וינט ועוסק בליווי רוחני במסגרת עבודתו עם חברי קהילה ובאופן פרטי על פי דרישה. זוגות לפני חתונה, תלמידי גיור וכל אדם אחר המבקש לו מלווה רוחני יכול לפנות לרב אור זוהר לתהליך עומק ומסע בשבילי הנשמה.

תחילת החיים

"אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶך" (תהלים סה).

תחילת החיים

לידה היא התחנה הראשונה במעגל החיים ונהוג לציין גם אותה בטקס יהודי רוחני ומשמעותי, המהווה את השלב הראשון בכניסתם של הרך הנולד או הרכה הנולדת לעם היהודי. באופן מסורתי, נהוג לערוך ברית מילה לבנים ועם השנים התפתחו גם מסורות של עריכת שמחת בת (או זבד הבת או בריתה) גם לבנות.

ברית מילה

ברית מילה

ברית מילה

את ניתוח ברית המילה עורכים תמיד רק מוהלים מוסמכים ורופאים בלבד. יחד עם זאת, ניתן לשלב בטקס ברית המילה גם רב אשר יערוך את ההיבטים הטקסיים והמוזיקאליים של הטקס בתיאום עם בני המשפחה. מעבר להיבטים המסורתיים של טקס הברית, ניתן לשלב בו גם תכנים אישיים כמו ברכות ושירים, המעניקים משמעות לרגע שבו הרך הנולד נכנס בבריתו של אברהם אבינו. זוגות המתלבטים באשר למרכיבי הטקס המסורתיים יכולים לקבל יעוץ על מנת להתאים את טקס הברית לתפישת עולמם הערכית והתרבותית.

 

 

שמחת הבת

טקס שמחת הבת, או זבד הבת, או בריתה, הוא הרגע אשר בו מכניסים תחת כנפי השכינה את הרכה הנולדת, ממש כשם שהבנים נכנסים תחת בריתו של אברהם אבינו, כך גם ניתן לציין את לידתה של הבת כאירוע רוחני אשר בו מצטרפת הנשמה החדשה לעם היהודי ומתחילה את מסע חייה כחלק מכלל ישראל. הטקס משלב ברכות, שירים מסורתיים וישראליים ומרכיבי טקס נוספים שיכללו בו בתיאום עם ההורים.

טקס ברית מילה ושמחת הבת עם הרב אור זוהר

הרב אור זוהר עורך את הפן הטקסי של טקס ברית המילה (המילה עצמה מבוצעת תמיד על ידי רופא או מוהל) כולל שירה ונגינה בגיטרה וכן את טקס שמחת הבת – לחגוג עם ההורים האחים והמשפחה את תחילת חייו של הרך הנולד או הרכה הנולדת בדרך משמעותית רגישה ומכבדת, בשילוב שירה ונגינה.