קבלה רפורמית

 

מהי קבלה רפורמית?

יש החושבים כי המונחים "קבלה" ו"רפורמה" מנוגדים וסותרים האחד את השני, כי הקבלה היא מסורת העוברת מפה לפה ובה טמון ידע עתיק שאינו משתנה, וזאת לעומת הרפורמה שמשמעותה שינוי מתמיד, התפתחות וחידוש המסורת והתאמתה לזמן ולמקום.

חשיבה דואלית זו, אשר יסודה באי הבנה מהותית הן של הקבלה והן של הרפורמה, גורמת למרבה הצער לחוסר סובלנות בין מחנות שונים בעם. שכן מצד אחד, בקרב ציבור מסורתי גדול היונק והמושפע מתפישות קבליות, ישנה לעתים רתיעה מהיהדות הרפורמית ושלילה של כל מה שמתויג כ"רפורמי". על פי תפישה זו, הרפורמה באה לקצץ בנטיעות ולהרוס את מסורת בית אבא וסבא.

הרפורמה נתפשת כנטע זר וכתופעה שאינה שייכת ל"כאן" באופן אותנטי אלא רק לתפוצות רחוקות ומתרחקות.

מצד שני, בקרב ציבור גדול אחר, בין אם הוא מזדהה כישראלי חילוני או כרפורמי, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל, ישנה לעתים רתיעה תרבותית ותיאולוגית מהקבלה משום שלתפישתם היא מייצגת פנים בלתי רציונאליים ולכן בלתי רצויים של היהדות. על פי תפישה זו, הקבלה קשורה לתופעות של קנאות ובדלנות דתית וקשורה בהכרח לכשפים ולקמעות ולשאר מנהגים הנתפשים לעתים על ידי ציבור מסוים ככאלה המזיקים לתדמית היהדות כדת נאורה ומתקדמת לשיטתם.

אולם יותר ממה שיש כאן שוני מהותי בסיסי הנעוץ בבסיס האמונה של כל אחד מהמחנות הללו, יש כאן עניין של חוסר הכרות והבנה של כל מחנה את השפה הרוחנית והתרבותית של האחר. לאמתו של דבר, ישנם קווי דמיון רבים המשותפים ליהדות המסורתית המושפעת מן הקבלה וליהדות הרפורמית, החל מדברים המצויים ברומו של עולם וכלה בדרכי ביטוין הפרקטי של אמונות אלה בחיי היומיום.

בהכללה ומבלי להיכנס לניואנסים ניתן לומר כי הקבלה והרפורמה שתיהן שותפות לתפישת הבריאה כהתגלות מתמדת של האלוהות ; "בראשית" לא כמשהו שקרה בעבר אלא כמשהו שקורה כל הזמן.

הן בקבלה והן ברפורמה נתפש האדם כשותף לבורא במחויבות לתיקון עולם, מונח קבלי (בעל שורשים חז"ליים) שהיהדות הרפורמית הפכה למושג מרכזי ביותר בתיאולוגיה שלה.

גם בקבלה וגם ברפורמה עומדים נושאים של יחסים בין המינים ושל זהות מגדרית בלב ליבה של התפישה הרוחנית, כמעצבים של תפישות רוחניות ושל פרקטיקה דתית. למרות הבדלים הנעוצים בשוני של זמן, מקום ותרבות, בבסיס התפישה הקבלית ו הרפורמית קיימת הבנה כי הדרך לתיקון העולם והחברה נעוצה במידה רבה בהרמת קרנה ומעמדה של השכינה, היסוד הנשי בהוויה,והצבתה כשווה ליסוד הגברי השלט והדומיננטי.

הן הקבלה והן הרפורמה חולקות בזיקה ברורה לארץ ישראל ובכמיהה לציון, ולשתיהן יש חלק גדול מאד בחידוש הקשר של עם ישראל לארצו במאות השנים האחרונות. יחד עם זאת, הקבלה והרפורמה שתיהן מציבות את היהדות כשיטה רוחנית אוניברסאלית בעלת משמעות לכל יהודי ולכל אדם באשר הוא נמצא בכל זמן ומקום.

מי שמכיר את הספרות הקבלית, במיוחד את ספרות הזוהר, יודע שמה שמאפיין אותה זה פתיחות מחשבתית ויצירתיות פרשנית אינסופית שמפתיעה בתעוזתה גם מאות שנים לאחר שנוצרה ונכתבה.

קבלת שבת

קבלת שבת

מי שמכיר את המהפכה שיצרה קבלת צפת בתפילה היהודית, למשל כאשר המציאה את הטקס הידוע בשם "קבלת שבת" מבין שהקבלה והרפורמה שותפות להבנה שמסורת יודעת להתפתח כל הזמן על מנת להתאים את עצמה למציאות המשתנה.

בעומק העניין, הקבלה והרפורמה חולקות תפישה של יהדות דינאמית, כזו שאינה מתכנסת לתבניות קפואות של שמרנות מחשבתית ושל עצלות רוחנית, אלא משמרת מסורת של תורת חיים שיש בה חיבור לעבר לצד חיות וחיוניות, שמירה על מסורת לצד התפתחות וגמישות רעיונית ומעשית.

לכן, קבלה רפורמית מהווה חיבור טבעי ומתבקש בין מסורות משלימות שהחיבור הרעיוני והמעשי ביניהן יכול לאחד בתוכו הפכים ולקרב רחוקים כגון החילוני והדתי, הנשי והגברי, המזרחי והמערבי, המקומי והאוניברסאלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>