פרשת חוקת

 

על באר מרים, המים בכנרת, והגז הטבעי בים התיכון

סמיכות הפרשיות בין מות מרים הנביאה ומעשה הסלע שבו הכה משה במקום לדבר איליו על מנת שייצאו ממנו מים מזכיר את המסורת הפרשנית הארוכה על בארה של מרים, הלוא היא פי הבאר הפלאית שנבראה על פי מסכת אבות בין השמשות, אותו סלע נודד ומחורר ככברה אשר באמצעותו סיפקה מרים הנביאה על פי המדרש מים לבני ישראל במדבר בכל אשר הלכו. וכאשר מתה מרים הנביאה, לא ידעו משה ואהרון, גברים שכמותם, את סוד התפעול של פי הבאר, אשר פעלה מכוח הדיבור והשירה של מרים, ולא בכוח הזרוע.

על כל פנים, הנה יושבים אנו פיזית באותה פיסת אדמה המתקראת "ארץ הקודש", ורצה המקרה או שה' רקם כי דווקא בשבוע זה ייחתם הסכם בין אדוני ושועי הארץ הזו על חלוקת משאבי הטבע היקרים שנתגלו מול חופיה. דבר זה מעורר מן הזיכרון אותם מדרשים שעסקו בשאלה מה עלה בגורלה של אותה פי הבאר, באר מרים הפלאית, אותו מקור אנרגיה אינסופי שסיפק מים לבני ישראל במסעותיהם במדבר סיני. ובכן בכך יש מחלוקת בין התלמוד הירושלמי לתלמוד הבבלי. על פי הראשון, נטמנה באר של מרים בימה של טבריה, כלומר בכנרת, ועל פי האחרון, נטמנה בארה של מרים במי הים התיכון, אל מול חופי הכרמל.

היכן באר מרים? בכנרת או מול חופי חיפה?

היכן באר מרים? בכנרת או מול חופי חיפה?

ובכן, דומה כי שתי הנבואות הללו התגשמו בימינו פחות או יותר. אם בארה של מרים מסמל מקור חיות ושפע פלאי עבור עמנו, הרי שפרויקט המוביל הארצי הפך את המים שבים כנרת למקור חיים אשר אפשר קיום חיים, בניית ישובים וחקלאות ברחבי הארץ הצמאים למים החל משנות החמישים ועד לשנות האלפיים. ועתה, בדיוק בימים שבהם משק המים הישראלי הופך הודות לטכנולוגיית התפלת המים לפחות תלוי בבאר מרים שבכנרת, התממש הרובד השני של אותה המסורת, בגילוי משאבי הגז הטבעי במימי הים התיכון, פחות או יותר כפי שחזה התלמוד הבבלי – אל מול חופי הכרמל. מרבצי הגז אל מול חופינו מהווים אם כן גלגול נוסף של באר מרים הפלאית, סמל לאנרגיה ולשפע שנועד להיטיב עם כלל עם ישראל, ולא עם אחדים מהם.

 

 

והנה אנו רואים שחבורת גברים מעונבים חוברת על מנת לנכס לעצמה את חלק הארי של המשאבים הללו ולהשאיר לשאר העם רק פירורים מהעוגה. רוצה לומר – התוצאה תהיה אותה התוצאה – בין אם בדיבור ובין אם בהכאה בכוח הזרוע – המים, או הגז, יצאו מן הסלע. אבל האם נגיע בשל כך לארץ המובטחת? על כך שלא ידע מהי הדרך הנכונה להוציא מים מצור החלמיש נענש משה והוא לארץ המובטחת לא הגיע. מי שמכה בסלע בכוח הזרוע, יחלק את המשאב היקר היוצא ממנו בכוח הזרוע, באופן לא שוויוני, בבחינת כל דאלים גבר. מי שמוציאה את המים מן הסלע בכוח הדיבור, תחלק אותו על פי עקרונות הצדק והשוויון. והנה, כמו משה, אנו עלולים שוב: המשאב היקר יצא מן הסלע, אך לא יספק את מחסור העם, וכך נחיה אולי פיזית בארץ המובטחת, אבל לא נגשים את ההבטחה הזו באורח חיינו. אם מקור השפע שנברא בין השמשות, פי הבאר, בארה של מרים, אינו מספק את השפע לכלל אזרחי ישראל בצורה צודקת ושוויונית, עדיף אולי שנשאיר אותו באדמה, שיחכה לדור שיהיה ראוי לו יותר מבחינה מוסרית.

שבת שלום

הרב אור זוהר

התגובות סגורות